אלכסנדר אליוכין

הוא נולד למשפחת אצולה רוסית, בשנת 1892, כלומר 4 שנים בלבד אחרי קפבלנקה, ושנתיים לפני אליפות העולם הרשמית הראשונה. הוא היה מהראשונים בהסטוריה שזכו בתואר "רב-אמן" שהוענק ב 1914 על ידי הצאר ניקולאי השני, בתחרות בסנט פטרסבורג. אליוכין אף זכה באליפות החגיגית הראשונה של ברה"מ ב 1920, אולם כנצר למשפחת אצולה זוהה עם המנשביקים – אלה שנלחמו נגד הבולשביקים במלחמת האזרחים שפרצה לאחר המהפכה הקומוניסטית. בעקבות זאת נאלץ להימלט מרוסיה בתחילת שנות ה 20 ומצא מקלט מדיני בצרפת, שם התאזרח.

אחד מ"תחביביו" של אליוכין היה לשחק שחמט עיוור, כלומר בלי לראות את הלוח, מול 20 או 30 יריבים בו זמנית, והוא נהג לערוך הופעות כאלה בפאריס, אך בטווח הארוך פגעו ההופעות האלה ביכולתו, שכן דרשו מאמץ יתר.
בשנת 1927, התמודד אליוכין בדו קרב מול אלוף העולם הדומיננטי – קפבלנקה, ולהפתעת כולם ניצח בדו קרב והוכתר כאלוף העולם הרביעי, וזאת לאחר שלא ניצח אותו בשום משחק לפני הדו קרב הזה. בתקופה זו בסוף שנות ה 20, הוא עדיין לא היה השחקן החזק בעולם, שכן קפבלנקה ולסקר היו עדיין חזקים ממנו, אך הוא זה שכיהן כאלוף העולם לאורך מספר רב של שנים.

אליוכין, שלא היה אדם צנוע, אמר לאחר מכן שהוא עצמו לא מבין כיצד ניצח בדו קרב לאליפות העולם. בתקופה ההיא עדיין לא היו כללים מסודרים לגבי דו קרבות והאלוף יכול היה לבחור עם מי להתמודד, מבין אלו שהגישו הצעה מתאימה. הוא בחר להתחמק ממפגש עם שני קודמיו החזקים ושיחק בדו קרב עם יפים בוגוליובוב, שחקן פחות חזק שאותו ניצח בהפרש גדול של 6 נקודות בשנת 29' ושוב בהפרש של 5 נק' בשנת 34'. לאורך השנים הללו התחמק אליוכין מלפגוש את קפבלנקה גם בתחרויות רגילות ולא שיחק מולו.

בשנת 35' בחר אליוכין יריב נוסף שהיה שחקן חזק למדי, אך לא בטופ העולמי – ההולנדי דר' מקס אויבה. אליוכין הגיע די זחוח לדו קרב והיה מסובך בבעיות שתית אלכוהול בתקופה שלפניו. הוא ניצח בקלות במשחק הראשון מה שהוסיף לשאננותו, אך למרבה ההפתעה דווקא אויבה חסר היומרות זכה בדו קרב בהפרש של נקודה אחת והוכתר כאלוף העולם החמישי.

דר' אויבה נאות לדו קרב חוזר בשנת 37', וכאן אליוכין שהתאושש בינתיים מבעיות השתייה שלו, התעשת וזכה בקלות, בהפרש גדול של 6 נקודות והחזיר לעצמו את תואר אלוף העולם.

בשנת 37' רמתו של אליוכין כבר עלתה כנראה על זו של קודמיו קפבלנקה ולסקר שהיו בשלהי הקריירה שלהם אך עדיין השיגו תוצאות מצוינות בתחרויות. כוכב עולה חדש בשחמט באותה תקופה היה היהודי-רוסי מיכאל בוטביניק, והוצע לארגן דו קרב בינו לבין אליוכין אולם הדבר לא הסתייע בשל פרוץ מלחמה"ע ה-2.

בקיץ 39' שהו שחמטאי הצמרת העולמית, וגם הארץ-ישראלית, באולימפיאדת השחמט בארגנטינה, ושם היו כשפרצה המלחמה. אליוכין חזר בעקבות זאת למשפחתו בצרפת והתגייס לצבא הצרפתי. כשנכבשה צרפת היה אליוכין בדרכו לברוח לארה"ב, אולם כשהיה בליסבון קיבל הודעה שאשתו נמצאת בשבי הגרמנים בצרפת, והוא קיבל אישור לחזור לשם, שכן הצבא הגרמני שיער שיוכל להשתמש באלוף העולם לצרכי תעמולה.

אליוכין מצא עצמו באירופה הכבושה בזמן המלחמה (בדומה לשחקן-על אחר, פאול קרס מאסטוניה). הוא אולץ לשחק במספר תחרויות שאורגנו שם וזכה בהן, כשאחריו בהפרש קטן במקום השני, פאול קרס. הוא אף היה חתום על כמה מאמרים בעייתיים הקשורים לשחמט באותה תקופה, אך לאחר המלחמה הכחיש שכתב מילה כלשהיא בהם, אלא אולץ לחתום עליהם.
לאחר תום המלחמה חי אליוכין בליסבון בעוני, אולם הגיע לידיו מכתב הזמנה מנשיא פדרצית השחמט הבריטית שמזמין אותו לדו קרב על אליפות העולם עם בוטביניק שנושא פרס גדול בשנת 46'. אליוכין שכבר היה בן 54, התכונן במרץ לדו קרב אולם נמצא מת בנסיבות לא ברורות, שחלק מהאנשים מייחסים לגופי הביטחון הסובייטיים דאז, בדירתו בליסבון. אליוכין מת בעודו נושא את תואר אלוף העולם, שבו החזיק במשך 17 שנים מתוך 19 שנות חייו האחרונות. שלושת האלופים הגדולים שלפני המלחמה: לסקר, קפבלנקה ואליוכין, נפטרו בהפרש זמן די קצר (בשנים 41', 42', 46', בהתאמה) וארגון פיד"ה שהוקם ב 48' נותר למעשה ללא אלוף עולם.

סגנון משחקו היה חריף וסוער יותר מאשר כל האלופים שלפניו, והוא גם למיטב ידיעתי השחקן המאוחר ביותר שפתיחה שלמה קרויה על שמו (הגנת אליוכין במסע הראשון של השחור). שחקנים מאוחרים ממנו כבר זכו רק לקריאת הסתעפות על שמם, אך לא פתיחה שלמה. הוא גם היה מאבות האסכולה ה"היפר-מודרנית" בשחמט שגרסה למשל שאת כיבוש המרכז אפשר לעשות תחילה בעקיפין ורק לאחר מכן במישרין.

דוגמה למשחק חריף ומרהיב של אליוכין, אפשר לראות פה בקטע של אגדמאטור, הוא ידע לראות הרבה קדימה:

הוא היה אלוף עולם משנת 27', אך מבחינת רמתו, כנראה שהגיע לשיאו סביב שנת 40', רק שאז כמובן אי אפשר היה לארגן תחרויות גדולות. השיא שלו חפף פחות או יותר לתקופת השיא של בוטביניק שנמשכה לאורך כל שנות ה 40, אך הם לא שיחקו זה מול זה באותו זמן.

לרשותכם רשימת אלופי העולם בשחמט

• וילהלם שטייניץ (1886–1894) מאוסטריה
• עמנואל לסקר (1894–1921) מגרמניה
• חוסה ראול קפבלנקה (1921–1927) מקובה
• אלכסנדר אלכין (1927–1935) מרוסיה/צרפת
• מקס אויבה (1935–1937) מהולנד
• אלכסנדר אלכין (1937–1946) מרוסיה/צרפת
• מיכאל בוטביניק (1948–1957) מברית המועצות
• וסילי סמיסלוב (1957–1958) מברית המועצות
• מיכאל בוטביניק (1958–1960) מברית המועצות
• מיכאל טל (1960–1961) מברית המועצות
• מיכאל בוטביניק (1961–1963) מברית המועצות
• טיגראן פטרוסיאן (1963–1969) מברית המועצות
• בוריס ספאסקי (1969–1972) מברית המועצות
• בובי פישר (1972–1975) מארצות הברית
• אנטולי קרפוב (1975–1985) מברית המועצות
• גארי קספרוב (1985–2000) מברית המועצות/רוסיה
• ולדימיר קראמניק (2006 – 2007) מרוסיה
• וישוואנתן אנאנד (2007 – 2013) מהודו
• מגנוס קרלסן (2013 – ) מנורווגיה

דר' מקס אויבה

אויבה, כאמור היה אחד השחקנים החזקים בעולם בתקופה מסוימת אך עדיין זכייתו בתואר אלוף העולם בדו קרב מול אליוכין נחשבה להפתעה גדולה. באופן הוגן, הוא הסכים לדו קרב נוסף כעבור שנתיים בו נוצח. אויבה נחשב לפעמים לאלוף מעט פחות חזק בראיה הסטורית, אך עדיין היה שחקן משמעותי עם קריירה ארוכה בצמרת.

הוא זכה בתואר אלוף הולנד לראשונה בגיל 20, וסה"כ זכה בו 12 פעמים מתוכן שש ברציפות. כל זאת במקביל ללימודי דוקטורט במתמטיקה ופיסיקה. הוא זכה כאמור באליפות העולם בשנת 35' ולאחר מכן בשנת 36' השתתף בתחרות המאד חזקה בנוטינגהאם וסיים שלישי, אחרי בוטביניק וקפבלנקה, ולפני אליוכין. בתחרות AVRO המפורסמת בשנת 38' השתתפו 8 השחקנים הטובים בעולם, אויבה סיים רביעי, במשותף עם רשבסקי ואליוכין – תחרות זו היתה אמורה לקבוע מי ישתתף בדו קרב לאליפות העולם, והמנצח בה היה השחקן האסטוני החזק פאול קרס, אך הדו קרב הבא לא התקיים בשל פרוץ המלחמה. אויבה גם זכה 4 פעמים בתחרות ויק-אן-זי היוקרתית בהולנד, שהיא עד היום אחת התחרויות החשובות בעולם, והותיקה שבהן.

אויבה סייע ליהודים בזמן המלחמה ואף התחמק מהשתתפות בתחרויות שאורגנו באירופה הכבושה, בטענה שעיסוקו כמורה מונע זאת. הוא פרש מתחרויות בשנת 53' והחל בעיסוקו החדש כפרופסור לקיברנטיקה, אך בזמן שהותו בארה"ב הספיק לשחק שני משחקי ידידות עם בובי פישר הצעיר (שהיה בן 15) וסיים אותם בניצחון ותיקו.

אויבה התמנה בשנת 70' ליושב ראש פיד"ה והיה לו תפקיד חשוב בכך שבובי פישר הורשה להשתתף בסבב המועמדים לאליפות העולם בתחילת שנות ה 70'. כנשיא פיד"ה הוא התעמת מספר פעמים עם הסובייטים למשל בנושא רב האמן גנאדי סוסונקו (שקיבל אישור לצאת מברה"מ לישראל, אך השתקע בהולנד), בפרשת קורצ'נוי שיצא מברה"מ לשוייץ, וכן באישור לקיום אולימפיאדת השחמט בחיפה בשנת 76'.

אויבה נפטר בשנת 81' (בגיל 80) ויש באמסטרדם כיכר על שמו עם מרכז שחמט. הוא כתב 70 ספרי שחמט, וייצג את הולנד ב 7 אולימפיאדות (משנת 27' עד 62'), וכמו כן תרם רבות לקידום השחמט בעולם ובמדינות רבות הוא זכור לטוב על כך.

מצורף בתמצית נצחונו היפה של אויבה על רב האמן היהודי-פולני הנודע טרטקובר: